הכנסת ציינה יום מיוחד לאתגרים העומדים בפני חולי הסרטן ובני משפחותיהם. ח"כ ישראל אייכלר נאם במליאה מטעם סיעת יהדות התורה ואמר כי "אילו רק היינו מדברים על המחלה שמביאה את המספר הגדול ביותר של נפטרים בשנה, מעט ממה שדיברנו על הקורונה בשנתיים האחרונות, אולי היינו יכולים לעזור יותר. חשבתי שאולי הסיבה שמדברים יותר על הקורונה, כי כל אחד בקורונה חושב לי זה יקרה, אבל בסרטן כל אחד חושב לי זה לא יקרה".

אייכלר הוסיף, "לצערי הגדול, אין אדם אחד שאין לו מישהו קרוב או חבר או מכר שחלה במחלה הזאת. לכן צריך להתייחס לזה באותה חרדת קודש, אולי אפילו יותר, מאשר הפחד שמא לי יהיה קורונה, כי המחלה הזאת הרבה יותר קשה.

אייכלר הביא חיזוק לחולים מהמקורות, "אני רוצה לפתוח ממה שאומר ירמיה הנביא: "רפאני ה' וארפא הושיעני וניוושע כי תהילתי אתה". אנחנו רואים דווקא במחלה הזאת דברים מדהימים. אנשים רבים שהיו חסרי סיכוי וזכו להחלמה מלאה".

אייכלר סיפר, "אמר לי פרופסור שהמציא את המינונים לילדים בתרופה מסוימת, דבר מדהים: שהוא רואה שאותה תרופה עם אותו מינון לשני ילדים עם רקע זהה, אצל אחד מצליח ואצל השני לא, ואין לזה הסבר, רק דבר אחד- שיש בשמים מי שקובע בדבר הזה. אני מוצא בשיר של רבי יהודה הלוי – "קלי רפאני וארפא" – את התשובה שאמר אותו הפרופסור: "קלי רפאני וארפא סמי ומרקחי לך, אתה אשר תבחר ולא אני, לא על רפואתי אני נסמך, רק אל רפואתך אני צופה".

ח"כ אייכלר שיבח את עבודת הרופאים וציין את הצורך בסיוע ממשי: "הסיוע הרפואי הרופאים עושים את המקסימום האפשרי אבל הקשר בין הנפש לגוף הוא ממש קריטי ברפואת החולים. אותם חולים מסכנים זקוקים לעזרה וסיוע כמו אוויר לנשימה ואני מתכוון לעזרה וסיוע נפשי. זה לא מטאפורה כי אם מציאות חיים קשה".

עוד הוסיף, "היום כולם כבר יודעים את חשיבות מצב הרוח שיש לחולים בהתמודדות מול המחלה. כל הרופאים והחוקרים יודעים להוכיח שיותר ממה שהטיפולים הרפואיים מרפאים, המצב רוח והשמחה והשפיות והרצון לחיות עוזרים מאוד להתגבר על המחלה. כשבן אדם חולה והמשפחה שומעת על כך, השמים נופלים עליו ועל בני משפחתו, וצריך ללטף אותם, לחבק, לעודד אותם, לתמוך בהם, ולבקר אותם ולא להשאיר את המלאכה רק לרופאים והאחיות שהם עושים את המקסימום האפשרי".

אייכלר סיפר על התערבות ארגוני החסד בעזרה האדירה, "אנחנו רואים בתחום הזה את ארגוני החסד של אנשים פרטיים וציבוריים של כלל העדות החוגים והמגזרים, שבאים ועוזרים, ואני לא אמנה את שמותיהם כי רבים הם והזמן קצר. אבל צריך לשאול שאלה, שר הבריאות: למה השתתפות המדינה בתרופות ובסיוע הפיזי הרפואי היא במיליארדים, ואילו בסיוע לארגונים פרטיים שמסייעים לחולים ההשקעה היא כמעט אפסית? אני לא מדבר על ארגונים ממסדיים אלא על ארגונים ואנשים פרטיים רובם חרדיים".

בסיום דבריו אמר, "אסיים בהצעת חוק שהצעתי פעם ואני חושב שהגיע הזמן להעביר אותה בכנסת. הצעת החוק מתייחסת להסעות החולים האונקולוגיים, שזה אחד הייסורים הגדולים במחלת הסרטן ובכלל במחלות. המדינה תשתתף בהסעות, לא רק באמבולנס, באמבולנס המדינה משתתפת אם הוא מאושפז, אבל גם אם הוא בא במונית והסעה לטיפולים אנקולוגיים המדינה לא משתתפת, ואת זה חייבים לשנות".